במהלך שנתיים היו לי כאבי אגן באיזור פריפורמיס שמאל שהקרינו לירך.
הכאבים היו כל כך חמורים שלא יכולתי להמשיך לעבוד ולקחתי חופשת מחלה.
הכל התחיל מתנועה עם הרגל שדחקה משקולת ואותה תנועה השמיעה "קנאק", שנשמע מאוד חזק בתוך הגוף. התגובה הראשונה שלי היתה בהלה ו"אוי לא מה עשיתי לעצמי?!?!?".
לאט לאט החלו כאבים שגרמו לי לחקור מה בעצם קורה לי בתוך הגוף כתוצאה מה "קנאק״.
ביקרתי אינסוף רופאים ומטפלים (דיקור, אוסתאופטיה, מסאג', שטיפה אנרגתית, תא חמצן, פיזיותרפיה, שיאצו וכירופרקטיקה) עד שהגעתי לרופא משפחה, ד"ר אמיר צבעוני שמטפל בגישת גוף נפש (TMS),
והוא המליץ לי להגיע לליהי ליסר, מטפלת שחוותה כאב דומה לשלי והחלימה ממנו בגישה זו.
ההבנה הזו לקחה המון זמן ובמהלך התקופה הזו הצפתי את עצמי במקורות מידע מכל הסוגים כדי לשכנע את עצמי שזה המצב שלי. היום אחרי הטיפול הכאב באגן עדיין נוכח בחיי אבל ברמה נמוכה שמאפשרית לחיות בל להתרכז רק בו.
חזרתי להיות אישה פעילה בתפקוד מלא ולעסוק במגוון של ענפי ספורט. היו לי גם כאבים במקומות אחרים שנעלמו לחלוטין.
אם כאב מציף אותי לעיתים, זה גורם לי לעצור רגע ולחשוב למה המופע שלו חזק כרגע, האם אני לחוצה ממשהו או מתכווצת ממשהו בגוף כרגע, אולי לא נושמת נכון. גם אם אין שינוי באותו הרגע במצב בתוך תוכי אני יודעת להגיד שיהיו ימים טובים יותר ואני בטוחה שלאט לאט רמת הכאב תפחת גם אם זה מאוד איטי. לעיתים אני מסתכלת על התהליך שעברתי עם עצמי ורואה איזה התקדמות עשיתי ומרגישה מאוד גאה בעצמי.
מה שעזר לי להחלים זה להבין את תבנית ההתנהגות שלי ואת הקשר שלהם לכאב. למשל לזהות איך במצבים חברתיים מסויימים שקשים לי, אם אנשים לוקחים לעצמם הרבה מקום או מתעלמים ממני זה ממש טריגר עבורי להרגיש חסרת ערך, שלא רואים או סופרים אותי, שאני פחות שווה מאחרים. ראיתי את הקשר בין הרגשות האלה לבין הכאב שמתגבר באותם רגעים. והכי חשוב למדתי איך אני יכולה לתמוך בעצמי במקומות האלה - להזכיר לעצמי שאני טובה וראויה בדיוק כמו שאני ובו זמנית לתת מקום לאדם השני ולהכיל אותו ואת הקשיים שלו, שזה לא לוקח את המקום שלי. היום לפני סיטואציות חברתיות כאלה אני מכינה את עצמי והן כבר לא טריגר בשבילי כמו בעבר וגם לא מעלות יותר כאב.
למדתי על עצמי בטיפול הרבה דברים חדשים. למשל שאני יכולה לתת לעצמי מקום בלי רגשות אשמה ושאני ממש חזקה רגשית. אני יכולה הרבה יותר לפרגן לעצמי ולא לרדת על עצמי גם אם אני לא אומרת משהו שהוא שיא ה"חוכמה". גיליתי שאני ממש יכולה להמציא את עצמי מחדש. היום אני מתייחסת אחרת לעולם הרגשות שלי. למדתי להרגיש את הרגשות שלי ולהיות איתם, אני יודעת היום איך להיות חברה יותר טובה של עצמי, לנחם את עצמי ברגעים של קושי ולהיות שם בשבילי בלי לנטוש את עצמי כל פעם שאני מרגישה לא שווה או פחות מאנשים אחרים.
בעקבות הטיפול נתתי לעצמי להיות אני!
