הסיפור שלי התחיל כשהייתי בת 10, בכיתה ו. זה היה חודש אוקטובר ובדיוק התחילו המיונים לחטיבות. ההורים שלי רצו שאנסה להתקבל לחטיבה ברמה גבוהה באיזור המגורים שלי, אך אני לא רציתי ללכת לחטיבה הזו. לאחר מכן ביקשו שרק אנסה להתקבל לשם ואחר כך אחליט. בנסיעה בדרך לראיון לחטיבה קיבלתי את ההתקף הראשון שלי. בבום ובבת אחת החל לי כאב חד שורף ומאוד חזק באיזור הפנימי של הנרתיק, התחלתי לבכות ולצעוק מכאבים וחזרנו הביתה. חצי שעה אחריי הכאבים נעלמו כלא היו. כמובן שההורים שלי מאוד נבהלו מהכאב הפתאומי הזה והתחלתי סדרת בדיקות רחבה מאוד.
אין רופא שלא ביקרתי בו, אין בדיקה שלא עשיתי ואין טיפול שלא ניסיתי. בדיקות דם, בדיקות שתן, חשמול, קריסטלים, משטחי צוואר רחם, פיזיותרפיה, כירופרקטיקה, דיקור סיני, דיקור יפני, אולטרסאונדים, ציסטוסקופיה, MRI ועוד. שום דבר לא עזר להתקפים של הכאבים והם אפילו החמירו עם הזמן. הכאבים הפכו לכרוניים והיו תקופות ארוכות מאוד של כאבים חזקים מאוד ולאורך כל הזמן הזה לא ידעו מה יש לי. כל הבדיקות הגיעו תקינות. המצב הזה היה מאוד מתסכל עבורי ועבור הוריי.
בסופו של דבר הבינו שהכאב הוא כנראה עצבי מכיוון שאי אפשר לבדוק כאב עצבי פנימי, ורק לאחר כארבע שנים קיבלתי אבחנה מד״ר אחינועם לב שגיא על סימפטום עצב הפודנטל.
מכיוון שתסמונת זו מאוד נדירה אף רופא חוץ מד״ר לב שגיא לא העלה בדעתו שיש לי את זה, במיוחד בגילי הצעיר, ולכן במשך שנים סבלתי מכאבים ללא ידיעה מה הם בכלל. גם לאחר האבחון הבנתי כמה מצב זה נדיר ולא הכרתי אף אחד שגם סובל מזה.
לפני כחצי שנה החלטתי שנמאס לי מהכאבים ושלא יכול להיות שאין פתרון לכאבי. חקרתי קצת וגיליתי על ניתוח שאפשר לעשות. שלחתי לד״ר לב שגיא מייל לגבי הניתוח ושאלתי מה דעתה לגביו והיא פסלה אותו ואמרה שאינו מומלץ אבל שהיא כן ממליצה לי ללכת לליהי ושהיא מאמינה שתעזור לי. אני מודה שבהתחלה הייתי סקפטית, היה לי מאוד קשה להתמסר לרעיון של טיפול חדש אחרי שניסיתי כל כך הרבה ואף אחד לא צלח. אחרי כמה חודשים התחלתי ללכת לליהי ומייד הרגשתי איתה חיבור ושהפעם זה אחרת. אני שמחה להגיד שבזכות הטיפול החלמתי מהכאב הכרוני. אומנם עדיין אני מקבלת התקף מפעם לפעם אך אני יודעת להתמודד איתו באופן יותר טוב, למנוע את הכאבים הבאים ולהבין מאין מגיעים.
בזכות ליהי הבנתי שהכאב מגיע כאשר אני עושה משהו ללא רצון (כמו אז בכיתה ו שלא רציתי ללכת לראיון לחטיבה). כאשר לא מקשיבים לרצונותיי, כשהסביבה לא מבינה את התחושות והרגשות שלי, כשאני נמצאת במקום שאני לא רוצה להיות בו או אפילו סיטואציה שמלחיצה אותי - הכאב מתפרץ. מספיקה רק המחשבה על סיטואציות מהסוג הזה ויכול להתחיל לי התקף של כאבים. המוח שלי מזהה סיטואציות אלו כסכנה ולא יודע להבדיל בין המצוקה הרגשית שאני נמצאת בה לסכנה של ממש ולכן הוא שולח את הכאבים כמנגנון הגנה.
אני סובלת מהכאבים האלו מגיל צעיר, וזהו בדיוק הגיל שהמוח מתפתח ולומד דרכי התנהגות ופעולה אז הוא כבר התרגל לפעול כך במקרים מהסוג הזה. משום כך תהליך ההחלמה שלי יותר מאתגר ולוקח זמן יותר ארוך - אך זה מאוד מתגמל ואני מרגישה שסוף סוף אני יכולה לחיות בנחת בלי הכאב הכרוני שחיי סבבו סביבו.
אני שמחה שגיליתי על ליהי והשיטת טיפול שלה, זה שינה לי את החיים, וכיום בגיל 17.5 ולאחר כמעט שבע שנים של כאב כרוני שניהל את כל חיי ועיצב את כל הילדות שלי, אני סוף סוף מוכנה ויכולה לחיות את חיי כמו כל נערה מתבגרת אחרת. להתחיל להתעסק בחיי החברתיים, הזוגיים, המשפחתיים ובעצמי כמו כל אחת אחרת, רק בכמעט שבע שנים איחור. זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל.
לכל מי שמתמודד עם כאבים בעצב הפודנטל או כל כאב אחר, אני מבינה את התסכול הבדידות והחוסר אונים, ואני מבינה כמה זה קשה להתמסר לטיפול חדש ולפתח ציפיות חדשות, אבל טיפול זה הוא שונה מכל מה שאי פעם ניסיתי ואם שום דבר לא עבד עבורכם עד כה כמו שעבורי אולי גם אתם תמצאו את עצמכם בטיפול הזה.
