סיפור החלמה מכאבי ראש

עם השנים, התדירות עלתה וגם העוצמה. לקחתי את הנושא צעד קדימה והגעתי לנוירולוג, שהפנה אותי לבדיקות. לאחר ביצוע סיטי ראש, שמעתי לראשונה את המושג מיגרנה. שאלתי את הרופא: מה זה מיגרנה? הרופא אמר: "מחלה לכל דבר". אובחנתי כחולת מיגרנה לפני 15 שנים. מכאן הבנתי שאני צריכה לטפל במיגרנה כדי לנסות להקל על מצבי. עשיתי טיפולי נטורופתיה הומאופתיה, דיקור, עיסויים, פעילות גופנית, כירופרקטיקה, אירידולוגיה ואין ספור של רופאים פרטיים: נוירולוגים הכי מומחים בארץ, אורטופדים ורופאי נשים. חשוב לציין שהתמדתי שנים בכל הטיפולים הללו. שום דבר לא עזר.

הכאב הלך וגבר ולפני 13 שנים הכאבי הראש הגיעו לכאב יום יומי. התחלתי טיפול מונע של כדורים שנקראים אלטרולט שתחילה הקלו ואחר כך כבר לא. התחלתי לקחת כדורים מיועדים למיגרנות: נרמיג, רילרט, ריזלט ממשפחת הטריפטנים. שום דבר לא עזר. ההתקפים המשיכו על בסיס יומי. היו רופאים שאמרו שהבעיה שלי היא חוסר איזון הורמונאלי, היו שאמרו שהיציבה של הגוף לא תקינה, שיש לי עקמת בגב, שהעצמות שלי חלשות, חילוף חומרים לא תקין וכו'.

התדירות ועוצמת הכאב גברה וגברה והתחלתי לפני 5 שנים טיפול ביולוגי: לקחתי אימוביג', אג'ובי ואמגליטי במשך שנתיים, לראשונה, עוצמת הכאב והתדירות פחתה אך כמובן התווספו תופעות לוואי חדשו. התחילו לי כאבים עזים בשלפוחית השתן כתופעת לוואי מהזריקות. התחלתי בדיקות אצל אורולוג, בדיקות פולשניות. הכאבים בשלפוחית השתן גברו ובמסגרת ייעץ קבוע אצל הנוירולוג, הבנתי שמדובר בתופעות לוואי ידועות בטיפול ביולוגי. הפסקתי את הטיפול הביולוגי והתחלתי לחפש פתרון אחר לכאב. עשיתי 31 זריקות בוטוקס מסביב לקרקפת כדי "להרדים" את הכאב אך גם זה לא עזר. הזמנתי כדורים מחו"ל באישור מיוחד ממשרד הבריאות ושום דבר לא עזר לי. בביקורים אצל הנוירולוג הייתי שומעת את התשובה: יש לך מיגרנה כרונית, עם לחץ צווארי אחורי, זאת מחלה לכל דבר! תצטרכי ללמוד לחיות עם זה. המחלה הזו היא של נשים ואחוז מסוים מהאוכלוסייה חולות במחלה הזו ואת נמצאת בקבוצה הזו.

רוב הזמן הכאב הגיע כמו שעון שוויצרי בשעה 16:00, אחרי יום העבודה. הכאב תוקף בחופשות, באירועים ובנסיעות לחו"ל. אין יום של שקט. הגעתי למצב שאני חיה, נושמת אבל לא נהנת משום דבר. אין לי איכות חיים ואני חיה עם המון סבל. כאב שאף אחד לא יכול להבין מכיוון שעל פניו אני ניראת בסדר, מחייכת והכל נראה תקין מבחוץ. אף אחד לא יכול להבין מה מתחולל אצלי בראש.

‍

 שוב, לוקחת צעד קדימה והפעם החלפתי מקום עבודה, החלפתי מקצוע בהצעת נוירולוג שטען שאני צריכה לצמצם את שעות העבודה ולהפסיק לעבוד עם מספרים בטענה שזה מעמיס על הראש שלי.

אני אישה שאף פעם לא מוותרת לעצמי אבל הפעם הרגשתי שהמיגרנה מנצחת אותי ושיש לי רגעים בודדים מאוד שאני יכולה להנות מהם ללא כאב בכלל. גם כשלא היה לי כאב ראש, היה לי לחץ תמידי מעל העורף. כאב קל שתמיד נמצא שם והופך את התפקוד שלי למוגבל.

חינכו אותי כל החיים להיות חזקה, לא להתלונן, לא להתעסק בחולי אלא להתמקד בדברים הטובים בחיים ולכן לא התלוננתי. סבלתי בשקט, העיניים נקרעו מכאב. שיניתי תזונה מספר לחודשים ושנים בהם הפסקתי לאכול שוקולד, הפחתתי סוכר לבן, לא שתיתי אלכוהול, מזון מתועש, מטוגן, גבינה צהובה והרשימה עוד ארוכה. הקפדתי על תזונה בריאה. הפסקתי לצרוך קפאין והקפדתי על שעות שינה. האמנתי שכל דבר היה יכול להיות טריגר לכאב ולכן נמנעתי מכל דבר שעלול להדליק את נורת הכאב. בביקור שיגרתי אצל אורתופד, נאמר לי:  "תמשיכי ככה ואת יודעת לאן תגיעי". באותו רגע אני מבינה, שאני עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לכבד שלי כתוצאה מצריכה מוגברת של משככי כאבים.

לפני כשלושה חודשים, חברה מהעבודה שיתפה אותי באחד השיחות שלנו שהבת שלה התמכרה למסכים. אני אמרתי לה: ואני מכורה לכדורים שנקראים רילרט, אני צורכת טריפטנים על בסיס קבוע. יש לי מיגרנה כרונית ואני לוקחת כל יום כדור או שניים כבר שנים על גבי שנים.

אחרי כמה דקות, אותה חברה שלחה לי כתבה בנושא התמכרות למשכי כאבי מסוג אופיואודים הנכתב ע"י ד"ר פבל גולדשטיין, חוקר מוח וראש מעבדת כאב באוניברסיטת חיפה. חזרתי לאותה חברה ואמרתי לה שזה לא קשור אלי, אני מכורה לטריפטנים ולא לאופיואידים. החברה לא הרפתה והרימה טלפון לד"ר פבל גולדשטיין וסיפרה לו עלי. ד"ר פבל התגייס מיד הציע שאתקשר אליו כבר באותו היום. אני התקשרתי ושיתפתי אותו בכאב הכרוני העצום שאני חווה כבר שנים, על בסיס יומי ללא יום של שקט. ד"ר גולדשטיין אמר לי שאחרי השיחה הוא ישלח לי חומרים לקריאה. ואני אמרתי לו, מה הכוונה? מה הטיפול? אני לא הבנתי איפה התרופה? ד"ר גולדשטיין הפנה אותי לאתר של ליהי ליסר ואמר שיש אנשים שמעצם הקריאה והכניסה לאתר, מתרפאים לחלוטין. לא היה לי ברור על מדובר, הרי ניסיתי הכל במשך 20 שנים, אז קריאה של מידע, ירפא אותי?? במקביל ד"ר גולדשטיין ביקש שאפנה לרופאת כאב בהדסה עין כרם לצורך אבחון ומשם נתקדם. בנוסף, הפנה אותי לליהי שהייתה מלאה לחודשים הקרובים ונכנסתי לרשימת המתנה. ד"ר גולדשטיין חזר מספר פעמים בשיחתנו שיש אנשים שמספיק להם לקרוא את החומרים והם מחלימים. ביקש שאקרא כשאני בפניות מלאה ואעבור שלב שלב על המידע.

אני בן אדם עם אמונה גדולה. שנים שאני מתפללת לבורא עולם שישלח לי רפואה שלמה. זה קורה לי!! כעבור חודשיים, אני מתחילה טיפול פסיכותרפיה עם ליהי במקביל לכל המידע שאני מקבלת מהאתר שלה. נכנסתי למאות אתרים בחיי והאתר של ליהי היה שונה מכל אתר אחר שנחשפתי בחיי. הסיבה לכך מאוד ברורה, לא מדובר במאגר מידע, אלא בתהליך ריפוי של ממש. האתר הזה זה מסע! מסע של חיי, מדויק שאין כמותו. אני העמקתי באתר וחזרתי שוב ושוב על התכנים. יישמתי אותם בכל תחום. בתחום האישי והמקצועי. 

האתר הצליח לשנות לי את קו החשיבה שניהל אותי כל החיים. הוא נתן לי הוכחות קליניות לכך שיש ברשותי את היכולת לרפא את עצמי באותה מידה שהכנסתי את עצמי (לא במודע כמובן) למעגל הכאב. האתר גורם לי להבין שיש ביכולתי לשלוט במוח שלי. האתר הזה הוא מתנה לכל רופא ולכל מטופל. הרגשתי שתוך כדי קריאה, אני עוברת תהליך ומשליכה את זה על המון דברים. כל יום חזרתי לאתר וכל יום נפתח בפני עוד תובנות.

אני זוכרת טוב טוב את הרגע ש"נפל לי האסימון", כאשר שוב ושוב חוזר ההוכחה שכמו שגרמנו למוח שלנו להפעיל את מנגנון הכאב, יש ביכולתנו את האפשרות להפסיק אותו. פתאום הרגשתי שאני יכולה לשלוט על המוח שלי.

ישנו סרטון באתר  שהדגיש לי מאוד את העניין הזה. שבו אדם קיפל את ידו מאחורי גבו ובמקום ידו התקינו פרוטזה. הציתו את היד המדומה וזה כאב למטופל והוא קפץ אחרי שראה במו עיניו ששורפים לו את היד. באותו רגע הבנתי שאם המוח של האדם יכול לגרום לכאב איבר שבכלל לא נמצא בכלל בסכנה.

הייתי בטיפול פסיכותרפי אצל ליהי, במשך שלושה וחצי חודשים. במהלך הטיפול ליהי מביאה אותי למקום של הבנה שבחיים עברתי לא מעט אתגרים רגשיים ולא עצרתי לרגע להביע את הרגשות שלי ולפרק את החוויות שעברתי. מאז היותי ילדה קטנה, שמרתי עמוק עמוק, את כל המחשבות, התהיות והפחדים. אף פעם לא הבאתי אמוציות, רגשות, חששות, התמודדות עם כישלונות ובולט ביותר היכולת לשחרר ולפרוק ולאפשר לעצמי להביע את תחושתיי והרגשותיי. הבנתי יחד עם ליהי שאני פשוט לא ממש יודעת איך עושים את זה בכלל. מעבר לכך, ליהי הראתה  לי מטיפול לטיפול, כמה אני חייבת את זה לעצמי. שמותר לי להרגיש עצובה, שמחה, כועסת, פגועה ועצבנית.

אני עושה את הכי טוב שאני יכולה! כבן אדם, כבת, כאישה, כאמא, כאחות, כחברה ועובדת. גם במהלך הטיפול למדתי, להיות בהבנה ובהכלה גם כלפי עצמי. לתת לעצמי גם קצת שקט ורוגע. לפתוח  את הערוץ במוח שיסב לי שלווה בחיים. במהלך הטיפול הבנתי, שאני דורשת מהילדים שלי את מה שאני דורשת מעצמי ומכניסה אותם מגיל קטן להמון לחץ, מתח וסטרס. למדתי במהלך הטיפול לזהות את הסממנים הללו בצורה מאוד ברורה. תוך כדי טיפול, אני מתחילה לאט לאט לעשות דברים שבמשך שנים נמנעתי מהם מכיוון שחשבתי שזה טריגר לכאב. הנאות קטנות שגרמו לאושר גדול רב. התחלתי לשתות קפה טוב, יין, לאכול דברי מתיקה, לצאת לשמש ולהנות מספורט אירובי עם הרבה קפיצות כמו שאני אוהבת. דברים שפשוט שלא אפשרתי לעצמי. זה רגע של אושר בחיים.